"... אני רואה בהתעקשות של קצב לוותר על עסקת הטיעון צעד אמיץ מאוד.

מדברי עו"ד אביגדור פלדמן בראיון לעיתון מעריב 29.06.12

"יש שופטים שיודעים מראש אם הנאשם אשם או חף מפשע, והמשפט הוא רק בזבוז זמן עבורם... המשפט בישראל הפך למשחק של רמאות, אין לו קשר למה שלומדים באוניברסיטה, לסדר הדין הפלילי, לדיני ראיות, ובמיוחד המשפט הפלילי התדרדר לתהום תחתיות.

יש שופטים רבים שאוחזים בדעה שמטרתו  של המשפט היא לתפוס את העבריין מהסוג שכולם יודעים שאם הוא לא ביצע את העבירה הזו, ככל הנראה ביצע או יבצע עבירה אחרת, ואז השופטים מתנהגים בהתאם והמטרה מקדשת את האמצעים... כל התפיסה כאן היא מרשיעה... בכל שנותיי בעולם המשפט, זכורים לי מעט ימים שניתן בהם פס"ד ואני אמרתי לעצמי, נעשה צדק, נעשה משפט".

"יכול להיות שגישה הרבה יותר אגרסיבית, כלפי המתלוננת הייתה מסייעת לקצב. אולי הייתי צריך לצרוח על המתלוננת , להעליב אותה אבל אני לא תקפתי את המתלוננת ולא הכפשתי אותה, למרות שהופעלו עלי לחצים להגיד שהיא מטורפת ולא נורמאלית. חשבתי בנאיביות שהראיות כ"כ פגומות שלא יובילו להרשעה, ולכן אין סיבה לרמוס את העדות.

כשאני חושב היום לאחור, יתכן שהשופטים הניחו שאם אני לא עושה את זה, כנראה היא בכל זאת אומרת את האמת".

"... אני רואה בהתעקשות של קצב לוותר על עסקת הטיעון צעד אמיץ מאוד. העובדה שהחליט להילחם על חפותו בתנאים לא פשוטים – כשנשיאת ביהמ"ש העליון דורית ביניש פורשת עליו כנפיים אפלות מראש, ובאופן ברור, הייתה עוינת בצורה משמעותית ביותר- מעידה על תחושת החפות שלו... בכל זאת קצב הולך נגד הדרקון יורק-האש".

"למשל טענו שהמקום הנכון מבחינה משפטית להאשים את קצב היה ביהמ"ש בירושלים. ת"א רכשה התנגדויות, הפגנות רבות משתתפים בכיכר, אבל הנשיאה ביניש מדדה בסרגל את המרחק בין קרית-מלאכי לירושלים ולת"א, וקבעה שהדרך לת"א קצרה יותר. זה היה ניסיון לשים את קצב במרכז ההפגנות... הייתה תחושה שהורכב הרכב ייחודי שיביא לתוצאה שהמערכת ביקשה...".  ההשפעה של ביניש על התיק, לא פסקה, ואפשר היה לחשוב ששופטי ביהמ"ש המחוזי שרוצים להתקדם לביהמ"ש העליון יכוונו דווקא לדעתה".

 ביהמ"ש הסתפק במה שביהמ"ש עושה כשהוא עצל מדי או כשהוא רוצה להגיע לתוצאה שהציבור רוצה להגיע אליה... עדיין קיים חשש אצל שופטים  שאם יפקפקו בעדות המתלוננת, מיד כל ארגוני הנשים יעמדו על הרגליים האחוריות... התנהגות העדר, פועלת גם על שופטים. שופטים הם חלק מעדר, שאמור לפעול יחד בהרמוניה, כי אם ירוץ לצד השני, יבוא הדוב הגדול ויטרוף אותו".

"במשפט קצב הכיכר רעדה משמעותית. המשפט נראה כמו בימי הביניים ישבנו באולם ושמענו את הפגנות הנשים בחוץ, ואת התופים שמכים. קראנו את הכתבות הקיצוניות והכותרות לפני כל פס"ד, שנבעו מאיזו היסטריה של חברה מפוחדת וגם מהיעדר של דיון אינטלקטואלי ומחשבתי".

"... אני יכול להגיד שלדעתי אדם חף מפשע יושב בבית הסוהר... ככל שאני מתרחק ממשפט קצב, אני אומר שבאחד הימים הוא ייבדק ויתגלה כעיוות דין נוראי, כמשפט שבו שופטים סירבו לקבל כל פירוש אלטרנטיבי אחר לראיות... לפעמים יש תחושה שפס"ד מעניש את הנאשם על שלא הגיע להסדר הטיעון".

"... עולם המשפט הוא שקר. הונאה גדולה. הונאה עצמית והונאת האחר, הלקוח, התובע, השופט. המערכת לא נותנת סיכוי לאיש... אפשר פשוט לערוך הגרלה".