פרשת הנשיא משה קצב היתה אחת הפרשות העסיסיות, בוודאי הסקסיות, של השנים האחרונות. ראשיתה עם אל"ף אחת, המשכה בעשר נשים, גם לפי מניין התקשורת וגם לפי חשבונו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, וסופה כמעט בלי אף אל"ף.
במהלך החקירה זלגו אלי פרטים שונים, מגוונים וסותרים, בין היתר שצצו בעיות עם המתלוננת הראשית. למשל, שהיא המליצה לחוקרים על חברות שהיו עדות שמיעה למצוקתה ולדכאונה, בעוד שהחברות עצמן העידו את ההפך הגמור - שהיא שמחה ואף התגאתה באוזניהן ברומן ההישגי שלה עם נשיא המדינה. ועוד שמעתי שבאחת החקירות הטיח בה אחד החוקרים, "נמאס לנו כבר מההגזמות שלך", ועוד מיני זליגות שכאלה. כל אותה עת דיווחו אמצעי תקשורת שונים על כליאה מתמשכת, אינוסים אלימים ושפחות מין. בדיווחים ובפרשנויות נתתי לפרטי המידע הסותרים ביטוי מעודן. ניסיתי לתת לפרשה כולה גוון נוסף והרכב צבעים שיש בו יותר מאשר שחור ולבן. בתגובה קיבלתי פה ושם נזיפות על שאינני מגלה אמפתיה למתלוננת (משל עיתונות היא עבודה סוציאלית ולא עבודת ליקוט עובדות וניתוחן). אפילו במערכת שלי, בחדשות ערוץ 2, היו אומרים לי, אתה מקטין את הסיפור, אתה מקטין את הסיפור שלנו, את הסיפור של עצמך. כלומר, אם אנחנו חשפנו את הפרשה ולכן הסיפור הוא "שלנו", מצווה עלינו לבטל ניואנסים, למחוק גוונים, לדאוג שיהיה לו הפי־אנד, סוף טוב - שנשיא המדינה יגמור בבית־סוהר או לפחות בבית־משפט.
השאלה כיצד הסתחררה הצמרת המשפטית ונסקה לטיוטת כתב־אישום שראשה בשמים, ולאחר מכן נאלצה לנחות על הקרקע עם עסקת טיעון פריכה ולהתרסק, זו שאלה אחרת שמצדיקה דיון אחר. לענייננו - לימים, כאשר קראתי חומרי חקירה, השכלתי במשהו. זה שהיו כתבים שכיסו את הפרשה מנקודת המבט של יועצי תקשורת של המתלוננות, היה ידוע. כן, יועצי תקשורת למתלוננות, יש ביזנס כזה. או כתבים שעשו זאת מהזווית של יועצי התקשורת של הנשיא החשוד. גם זה ניכר והיה ידוע. אבל מחומרי החקירה התברר גם, שהיו כתבים שהיו יושבים עם מתלוננת זו או אחרת ומאיצים וממריצים אותן איך וכיצד להעיד במשטרה. עד כאן לא נורא, אפשר לראות בזה סוג של אזרחות אקטיבית. הבעיה היא שאחר־כך הם היו מדווחים כאילו זה מצב הדברים, כאילו זו תמונת המצב. הם האמינו כנראה שהנשים משקפות בחקירות בדיוק את מה שאמרו בשיחות. בלי להביא בחשבון שחקירה במשטרה איננה זהה לקיטור בשיחת רקע. שחקירה במשטרה איננה מהלך ליניארי, אלא התרחשות שיש בה גורמים נוספים, פיתולים לא צפויים ותשומות חיצוניות.
לראש הדף 
אמנון אברמוביץ' הוא כתב ופרשן חדשות ערוץ 2 וכותב טורים לעיתון "גלובס"
די נגמר כמה אפשר לדוש בזה כבר?
השבמחקדי כמה אפשר כבר לדוש בזה
השבמחקב-3 מילים : " אין לי מילים "
השבמחקכולם רוצים להתפרסם על גב הפרשה הזאת
השבמחק